אזרח נכבד לדורותיו

כל מה שהי' ידוע לנו עד עתה אודות קבלת תעודת "אזרח נכבד", ותעודת "אזרח נכבד לדורותיו", נלקט וסוכם בספר "תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק עח1. שוב הגיעו לידינו המסמכים הקשורים לנושא, שמתפרסמים בספר הזה, ועל פיהם, אפשר לסכם את סדר השתלשלות הדברים:

בשנת תקפ"ו קיבל רבינו מעמד של סוחר גילדה שניה. בשלהי תר"ג קיבל תעודת "אזרח נכבד". וכעבור איזה שנים הוחלט להגיש בקשה לקבל עבורו את התואר "אזרח נכבד לדורותיו", שהוא התואר הגבוה ביותר באימפריה הרוסית לאדם שאינו נמנה עם האצולה (משמעות התואר הייתה פטור ממסים, חופש תנועה כמעט מוחלט ברחבי האימפריה, פטור לילדיו מגיוס לצבא ופטור מעונשי גוף).

החוק אומר, שיהודי הרוכש קרקע ומיישב עליה יהודים שיעסקו בעבודת האדמה, הנה כעבור 3 שנים זכאי הוא לקבלת תואר "אזרח נכבד לדורותיו". ב-14 במרץ 18462 [כ"ח אדר תר"ו] נקנתה כברת ארץ על שם רבינו (על ידי באי-כחו ר' יעקב דוברבינסקי ור' שאול גנלין), מאת בעל האחוזה גילרי פרושנובסקי. בראשון במאי 1846 [יז אייר תר"ו] העביר לשם 60 משפחות יהודים (151 גברים, מלבד הנשים והילדים), שכל אחד מהם קיבל חלקה שאותה יעבד במשך 25 שנים.

במשך השנים תר"ו-ט נמשכה הסתדרותם במקום החדש, עם רישום כל המסמכים הקשורים לזה. וב-10 באוגוסט 1849 [ד אלול תר"ט] קיבל רבינו אישור רשמי מבית המשפט המחוזי בבאברויסק, שכל האמור לעיל בוצע כראוי על פי החוק.

ב-27 בנובמבר 1849 [כד כסלו תר"י], הוגשה אל מושל פלך מינסק, בקשת רבינו, יחד עם מסמכים המורים על קניית הקרקע על ידו, ועל התיישבות היהודים בה, אשר בהתאם לחוק הנ"ל זכאי הוא לתואר "אזרח נכבד לדורותיו" (אגרת מח).

עם קבלת הבקשה, הורה ממשל פלך מינסק, אל בית המשפט האזרחי של באברויסק, לקבל עדות מתושבי העיירה שצעדרין אודות אמיתות הדברים, ואחר כך יומסר התיק לממשל פלך מוהילוב (מקום מגורי רבינו), כדי להמליץ על העלאת רבינו לתואר "אזרח נכבד לדורותיו".

ב-22 בדצמבר 1849 [יט טבת תר"י] אורגנה אסיפה בין התושבים, ובה הכינו סקירה המתארת את כל אשר פעל עבורם רבינו, ואת כל העזרה שנותן להם רבינו לצורך עבודת האדמה, ומסיימים בהמלצה להעניק לו תואר כבוד3 (נספח לאגרת מט).

ב-20 במרץ 1850 [יט ניסן תר"י], הגיש רבינו את הבקשה הזאת (בנוסח מתוקן), עם המסמכים המצורפים, אל מושל פלך מוהילוב, וצירף אליה גם את המסמך הנ"ל של תושבי שצעדרין (אגרת מט).

ב-23 ביוני 1850 [ה' תמוז תר"י] הורה הסינט לשרי הפנים והאוצר לדון בבקשה הזאת, ולהודיע חוות דעתם לפני הסינט.

ב-12 בינואר 1851 [כא שבט תרי"א]. הודיע שר האוצר לפני הסינט, את כל אשר פעל רבינו למען היהודים המתיישבים בשצעדרין, והמליץ להעניק לו את התואר אזרח נכבד לדורותיו.

בתחלת חורף תרי"א התקיים מפקד עם במחוז אורשא, ועל פיו הכין ממשל אורשא, ב-27 באוקטובר 1850 [ג כסלו תרי"א], רשימה מעודכנת של בני משפחת רבינו, וגילם, על פי המפקד השמיני בתרצ"ד והתשיעי בתרי"א – בס"ה 19 גברים ו-14 נשים (נספח א לאגרת נ).

ב-15 בפברואר 1851 [כה אד"ר תרי"א] המליצו הרב וראשי הקהלה בליובאוויטש, להעניק לרבינו ולבני ביתו את התואר אזרח נכבד לדורותיו, וצירפו לזה רשימה מעודכנת של בני משפחת רבינו (נספח ב לאגרת נ).

באותו יום הוסיף רבינו בקשה נוספת, להעניק את התואר אזרח נכבד לדורותיו, גם לכל אחד מבניו ונכדיו. וצירף לזה את רשימות בני המשפחה המעודכנת הנ"ל, שקיבל מעיריית אורשא ומראשי הקהלה בליובאוויטש (אגרת נ).

ב-20 במרץ [כח אד"ש תרי"א] כתב רבינו אל קרובו ר' יעקב גולדין4, אשר בזכותו של האזרח הנכבד לדורותיו, ר' נחום דוד רפופורט, יש לו (לר' יעקב גולדין) הרשיון לשהות בפטרבורג, ואשר רבינו מרשה אותו לקבל במקומו את התעודות (אגרת נא).

ב-17 באפריל 1851 [כז ניסן תרי"א] הודיע ר' יעקב גולדין לממשל, כי הוא מורשה לקבל את התעודות של רבינו (נספח לאגרת נא).

ב-27 ביולי 1851 [י מנ"א תרי"א] שלח הסינט פקודה למשרד האוצר ולמשרד הפנים, לרשום את רבינו ובניו כאזרחים נכבדים לדורותיהם. ב-1 וב-2 באוגוסט 1851 [טו-טז מנ"א תרי"א], התקבלה הפקודה, ונרשמה ברישומי מחלקת חלוקת התוארים (נספח א לאגרת נב).

באותו יום (ה-2 באוגוסט) נחתמה התעודה על ידי חברי הסינט, ובה נתפרש שמו של כל אחד מבני משפחת רבינו (נספח ב לאגרת נב), וניתנה לרבינו (אגרת נב).

ב-22 בפברואר 1852 [כא אדר תרי"ב] הגיש רבינו בקשה נוספת, לקבל העתק-רשמי נפרד של התעודה, עבורו ועבור כל אחד מבניו ונכדיו, וכן שיחזירו לו את כל המסמכים שצירף לבקשה (אגרת נב).

שתי התעודות הנזכרות היו בליובאוויטש, אצל כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע ואצל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, לפחות עד שנת תרד"ע.

באותה שנה התקיים המשפט הידוע של מענדל בייליס, ועו"ד הראשי שלו, מר גרוזנברג, הרציא בנאומו הראשי אודות רבינו. וכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע כתב לו (ביום ג' ד' מ"ח תרד"ע): "בקראי בעיתונים את ההרצאה שהרציאו בבית המשפט אודות אבי זקני מו"ר הרבי המפורסם מוהר"ר מנחם מענדל שניאורסאהן זצקללה"ה, מצאתי לנחוץ לשלוח לכבוד מעלתו את הפאטאמסטווע גראזדאנסטווע5 הניתן לאבי זקני מאת הקיסר ניקאלאי הראשון, ואני מצרף לזה גם הפאטשאטנע גראזדאנסטווא6, הניתן לו באיזה שנים מקודם, בחשבי אשר כבוד מעלתו ימצא בזה תועלת להוכיח את צדקתו ולהראות ישרת הנהגתו וכבודו ומעלתו בעיני הקיסר המנוח".

את המכתב הזה מזכיר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע במכתב נוסף, שכתב בג' שבט שלאותה שנה (אגרות-קודש שלו ח"ב אגרת תיח): "שלחתי אליו על ידי ציר מיוחד את הפאטשאטני' גראזדאנסטווע הניתן לו מהקיסר ניקאלאי הראשון".

אמנם לא ברור אם שלח לו את התעודה המקורית, ואם הוחזרה לידי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע. מסתבר שכן, אבל כיום אינן נמצאות בארכיון הספריה, ואולי נאבדו בשנים הבאות.

*

ויהי רצון שנזכה ללמוד ולקיים לשמור ולעשות ככל הדרך שהורנו רבינו באגרותיו, ושנזכה בקרוב להוציא לאור את יתר אגרות-הקודש וכתבי הקודש של כ"ק רבותינו נשיאינו, עדי נזכה ללמוד תורה מפיו של משיח צדקנו, במהרה בימינו, אכי"ר.

שלום דובער ב"ר ישראל יהודה ע"ה לוין


1) והידוע לנו אודות פעלו של רבינו ביסוד וניהול העיירה שצעדרין – בכפר חב"ד גליון 928 ע' 62 ואילך, וגליון 929 ע' 68 ואילך.

2) כל התאריכים דלקמן הם לפי הלוח היוליאני.

3) עשרות התושבים חתמו על מסמך זה.

4) הוא הגיש את בקשות רבינו.

5) תעודת אזרח נכבד לדורותיו.

6) תעודת אזרח נכבד.