סימן כא

א

ניקב קרום של מוח. הנה מ"ש קרום ל' יחיד אינו ראי' דבא' מן הקרומים מיטרפא שהרי י"ל דומיא דנקובת הוושט והריאה שניקבה. ובגמרא (דמ"ה ע"א) רב ושמואל דאמרי תרוייהו קרמא עילאה (המחובר לגולגלת מבפנים) ואע"ג דלא אינקיב תתאה (הקרום הרך שהמוח מונח בתוכו) ואמרי לה עד דאינקיב תתאה. כ' הרא"ש ונראה שכך היה גירסת רש"י ולכך לא הוצרך לפרש כלום בפי' דברי ואמרי לה עד כו'. דממילא משמע דבעינן תרווייהו ובאמת מפורש הוא לקמן בפרש"י דנ"ו ע"א ד"ה הניחא למ"ד עד דמינקיב תתאה לעיל גבי ניקב הקרום עד דמינקיב עילאה ותתאה שפיר עכ"ל. וכן דעת התוספות דמ"ב ע"ב סד"ה ואמר רב יהודה גבי וכן בבהמה איכא למ"ד תתאה מגין כו' דמשמע ודאי דלמ"ד זה היינו עד שינקבו שניהם. וכ"כ עוד התוספות בהדיא דמ"ו ריש ע"ב ד"ה אינקב תתאה ולא אינקב עילאה מאי. לעיל גבי קרום של מוח לא בעי הכי דפשיטא דעילאה מגין שהוא עב וחזק עכ"ל. ומלשונם זה נראה דאפילו לפי הגירסא של הספרים כאן ואמרי לה קרמא תתאה. פשוט שהפי' כן עד שינקבו שניהם דהא שם דמ"ה גבי ריאה הגירסא ואמרי לה קרמא תתאה וכ' התוס' כלומר עם עילאה דאי תתאה גרידא כו'. ואח"כ כתבו דגבי קרום של מוח פשיטא כו' כנ"ל. מבואר דאפילו לפי הגירסא ואמרי לה קרמא תתאה צ"ל כן. וכ"כ הרא"ש בשם רבינו שמשון שאם ניקב התחתון בלא העליון כשר דהעליון חזק ומתקיים. וכ"כ בחדושי הרשב"א ד"ה ואמרי לה עד דאינקיב קרמא תתאה. אלא עד דאינקיב אף קרמא תתאה קאמר כו' והביא ראי' לזה מהגמרא (דנ"ו ע"א) שהביא הרא"ש בשם זקנו הראב"ן ואע"ג דסיים לאו ראיה היא כ"כ. וגם סיים ועוד צריכא תלמודא מ"מ נראה שדעתו נוטה כן וכ"כ בתה"א דל"א סע"א שכן הסכמת רוב המפרשים דאינקיב עילאה ותתאה בעינן. ועוד הביא ראיה מהא דאמרינן לקמן (דנ"ו סע"א) גבי הכתה חולדה על ראשה רב יימר בדיק לה במיא דאלמא עד דאינקיב תתאה. וראיה זו היא לפמש"ש רש"י ל"א מכניס בנקב העצם מים כו'. משא"כ לפי' ראשון דרש"י אינה ראיה כ"כ. וגם לפי' ב' דרש"י אינו ראי' רק דבקרמא עילאה לחוד אינה טרפה. אבל אכתי י"ל בקרמא תתאה לחוד הוי טרפה ודו"ק. ועוד מבואר מדבריו דגרסי' כאן וגם (דף נ"ו ע"א) עד דאינקיב קרמא תתאה. ובחי' הר"ן משמע יש גורסין ג"כ (דנ"ו) הניחה למ"ד קרמא תתאה. והראב"ן סי' רל"ב כ' שני קרומין יש למוח עד שינקב תחתון עם העליון לא מיטרף עכ"ל. וע' ברי"ו נט"ו אות ב' נראה ג"כ נוטה לסברת התוס' והראב"ן ועוד דיש להם סיוע מסברת ר"ת ור"ש נגד הרי"ף וכן מהרי"ף נגד ר"ת ור"ש ע"ש. וכן מוכרח מדברי הסמ"ג דס"ל כפרש"י דפי' ואמרי לה קרמא תתאה היינו עד שינקבו שני הקרומים דז"ל עשין ס"ג שני קרומים יש למוח שבראש אם ניקב העליון הסמוך לעצם בלבד ה"ז מותרת ללשון אחד (ר"ל לדעת ואמרי לה שבגמרא). ואם ניקב גם התחתון הסמוך למוח במשהו לכל הלשונות טרפה. הרי פי' דדוקא אם ניקב גם התחתון והיינו עם העליון אז טרפה לכל הלשונות ר"ל בין לרב ושמואל דלדידהו מיטרפא בנקיבת קרום העליון לבד בין לדברי ואמרי לה שבגמ' שהרי ניקבו שניהם משמע בהדיא דבנקיבת קרום התחתון לבד לא מיטרפא לשום לשון. והב"י לא הביא דעת הסמ"ג שהוא ג"כ עומד בשטת רש"י. וכ"ד א"ח שהביא הב"י וכ"כ הר"ן בשם חידושי הרמב"ן. והב"י כ' שגרסת הספרים שלהם כך הוא רב ושמואל דאמרי תרווייהו קרמא עילאה ואע"ג דלא אינקיב תתאה. ואמרי לה קרמא תתאה. וכן הביא גירסא זו הרשב"א בתה"א. והרא"ש גורס רב ושמואל דאמרי קרמא עילאה ואמרי לה קרמא תתאה. וכ' על זה שרב אלפס מפרש דהני תרי לישני פליגי הכי דלישנא קמא סבר דהטרפות תלוי בעילאה ולא בתתאה ולישנא בתרא סבר דתליא בתתאה ולא בעילאה. ופוסק כלשון שני לפי שרבי שמואל בר נחמני וריב"ל מהדרי למיתב סימנא בקרום התחתון משמע שצריך להכירו לפי שבו תלוי הטרפות. ור"ת ור"ש ס"ל להחמיר כל"ק דקרמא עילאה אע"ג דלא אנקיב תתאה טרפה כ"כ הרא"ש בשמם וכ"מ בתוס' דמ"ב ב' ד"ה ואר"י שפי' ר"ת דבבהמה מיטרפא בנקיבת קרום העליון לחודיה. וכן איתא סברא בתוס' דבכורות דל"ז סע"ב. וכ"כ רבינו שמשון פ"ב דאהלות מ"ג. ומיהו כ"ז הוצרכו לפי פירושם דבחסרון דגולגלת לבד לא הוי טרפה אלא עם קרום העליון. אבל אין כן דעת רוב הפוסקים כמ"ש בב"י סי' ל' וגם אין כן פשט הגמ' כגון שדרה וגולגלת כו' שנדחקו מאד בזה. והנה עכ"פ לכל הגירסות רב ושמואל ודאי ס"ל דהטרפות תלוי רק בקרום העליון ולא בקרום התחתון א"כ נוח יותר פרש"י והתוס' דלישנא בתרא לא פליג אלא דבעינן ג"כ קרמא תתאה ור"ל שאין טרפה עד שינקבו שתיהם דתתאה נמי מגין אבל לפי' הרי"ף פליגי בסברות הפוכות לגמרי. דל"ב פליג ואמר דנהפוך הוא דהטרפות תלוי בתתאה ולא בעילאה. ואפושי פלוגתא לא מפשינן. ועוד יש ראיה לשטה זו מהא דאמרינן בגיטין פרק הניזקין (דף נ"ו ע"ב) בא יתוש ונכנס בחוטמו ונקר במוחו שבע שנים כו'. וכ' התוס' לא נעשה טרפה בכך דדרך חוטמו נכנס ולא ניקב הקרום ועוד יש חלוק בין טרפות דאדם לטרפות דבהמה כדפירש בפ"ק דערובין (דף ז') עכ"ל. והנה מ"ש שיש לחלק בין טרפות דאדם לטרפות דבהמה כבר כתבו בעצמם ר"פ א"ט (דמ"ב ע"ב) דבדבר ששוה בזה ובזה אין לחלק כלל כ"א לגבי ניקב קרום העליון של המוח ולא ניקב קרום התחתון הוא שיש לחלק משום שבאדם קרום התחתון חזק כו'. וממילא מובן דלענין ניקב קרום התחתון ולא העליון אין לחלק כלל דהא קרום העליון גם בבהמה הוא חזק. והנה הכא כשנקר היתוש במוחו על כרחך שניקב קרום התחתון. שהרי קרום התחתון מקיף המוח גם במקום נקבי החוטם רק קרום העליון לבדו פתוח שם כמ"ש אזמ"ו סי' ל"א ס"ק ט"ו בשם השבילי אמונה. ואין לומר שבאמת הי' התולע רק בין שני הקרומים דהא לשון ונקר במוחו משמע במוחו ממש. ועוד דא"כ מניין ניזון היתוש כ"כ שבע שנים אם הי' רק בין שני הקרומים לבד. ומניין נתגדל כ"כ שהי' כגוזל בן שנה. ובמדרש רבה פ' אמור פכ"ב איתא והיה אוכל והולך עד שהגיע למוחו התחיל מנקר את מוחו כו'. וא"כ עכ"פ ניקב קרום התחתון של המוח. וא"כ מוכח דניקב קרום התחתון לבד בלא העליון אינו טרפה לכ"ע ואתיא שפיר לפרש"י ותוס' וגם לפי' ר"ת ור"ש אבל לפי' הרי"ף קשה. וצריך לומר לשטתו כמ"ש בחדושי הרמב"ן בגטין שם וז"ל מעשה נסים נעשו בו לרעה שהרי ניקב קרום של מוח טרפה וטרפה אינו חיה. ויש מי שכתב שבדוק אצלו דניקב קרום של מוח באדם אינו טרפה ומוליד ומשביח ואין כל י"ח טרפות שבבהמה באדם אלא יש מהן עכ"ל. והנה מ"ש דניקב קרום של מוח באדם אינו טרפה דוחק הוא דהא מבואר בגמרא פא"ט (דנ"ז סע"ב) דבענין נפחתה הגולגלת גם באדם הוא טרפה כמו בבהמה א"כ מסתמא ה"ה בניקב קרום של מוח. ועוד דהא אהא דתנן רפ"ו דעדיות ר' יהודא בן בתירא העיד כו' על תרנגול שנסקל בירושלים על שהרג את הנפש והובא בגמ' בברכות פרק תפלת השחר (דכ"ז ע"א) פרש"י שנקר קדקדו של תינוק במקום שהמוח רופף וניקב את מוחו. משמע דע"י ניקב קרומי המוח נעשה טרפה ומזה מת. ואין לומר משום דג"כ ניקב הגולגלת דהא י"ל שבגולגלת לא היה הנקב כשיעור א"ו משום נקובת המוח אתינן עלה. וע' כנה"ג שהביא בשם דמש"א והב"ח שחיזקו ראיית הראב"ן שברא"ש מחולין (דנ"ו) ודחה דחיית הרא"ש כי יש לחוש שהקרום התחתון לרוב רכותו לקה אף שהעליון קיים כו' וא"כ איך אמרו הניחא למ"ד קרמא תתאה כו'. ולענ"ד ג"כ ראי' לחוש דכה"ג איתא פרק בתרא דיומא (דפ"ה) מעשה היה ונמצאו תחתונים כו' ע"ש. והנה הפר"ח והכו"פ כ' ג"כ דהרבה מחברים ס"ל להכשיר עד שניקבו שניהם. ומ"ש בהג"א בשם בה"ג להטריף בניקב כל אחד מהקרומים הנה בבה"ג שלנו לא משמע כן וז"ל ניקב קרום של מוח טרפה. רב ושמואל ולוי דאמרי קרמא עילאה ואמרי לה קרמא תתאה וסימנך דלא תטעי למימר קרמא עילאה חיתא דמחית בה מוחא אנקיב עילאה בלא תתאה כשרה עכ"ל. הרי בהדיא דניקב העליון בלא התחתון ס"ל דכשר. ובספר תפארת למשה בסי' ל"א כ' ולעד"נ דהרי"ף דפוסק בניקב התחתון לבד טרפה ראייתו כראי מוצק מגמרא (דמ"ה ע"א) דאמר ריב"ל דמן הפולין ולפנים כלפנים. הא בפנים גופא אם ניקב עור התחתון לבד אינו טרפה א"כ מוח וחוה"ש דינם שוה. דבניקב זה העור כשרה ולמאי אקיש גמרא חוט שדרה דכלפנים כו'. ואין לומר דגם על הפולין יש שני עורות כו' עכ"ל והאריך. אך מ"כ ישוב ע"ז דכיון ששם אין לו אלא עור אחד הרי הוא כניקב קרום של מוח בשני הקרומים דאין לו מה להגין עליו וכ"ע מודים בזה:

כ' בהג"א ר"פ א"ט בסי' י"א וז"ל ור"ח כ' אם נמצא תולעת בקרום של מוח והמוח קיים ובקרום התחתון אין רושם ולא קורט דם כשרה משמע דסובר כמ"ד קרמא תתאה עכ"ל. ונ' מדבריהם דבקרום העליון לא איכפת לן דאפילו יש בו רושם או קורט דם כשרה מאחר דהטרפות אין תלוי בו כלל כ"א בקרום התחתון דהיינו כשטת הרי"ף דבקרמא תתאה לבד טרפה לכן חושש דוקא לשלא יהיה רושם וק"ד בקרום התחתון. אבל על העליון לא איכפת ליה. אבל אין לומר משום דס"ל שהעליון על כרחך ניקב בכניסת התולע. דזה ודאי אינו כמ"ש התוס' בגיטין דנ"ו ע"ב דדרך חוטמו נכנס ולא ניקב הקרום. אך לפ"ז קשה על הראב"ן שכתב ג"כ כן וז"ל בסי' רל"ד אבל אם ימצא תולעת בקדרה של מוח והמוח קיים והקרום התחתון אין בו לא רושם ולא קורט דם כשרה עכ"ל. והרי הראב"ן פסק שם סי' רל"ב דאינו טרפה עד שינקבו שני הקרומים א"כ אף אם יש רושם או ק"ד בקרום התחתון אם בקרום העליון אין שום רושם ולא ק"ד ראוי שיהי' כשר. דהא אפילו ניקב ודאי קרום התחתון לבד כשר כ"ש כשיש בו רק רושם או ק"ד. וכמו שכתבתי לעיל בשם התוספות דגיטין דנ"ו ע"ב דס"ל דבעובדא דטיטוס לא נעשה טרפה אף שבודאי ניקב קרום התחתון עד שנקר במוחו ממש. והיינו משום שלא ניקב קרום העליון כי נכנס דרך חוטמו שקרום העליון פתוח שם. וא"כ הראב"ן שעומד ג"כ בשטת התוספות דעד שינקבו שניהם אינו טרפה אמאי כתב והקרום התחתון אין בו לא רושם כו'. ולכאורה אפשר לומר דכיון דהקרום העליון פתוח שם נגד החוטם א"כ כי ניקב אח"כ גם קרום התחתון לבד אף שלא במקום ההוא הרי זה כדין ניקבו שני הקרומים זה שלא כנגד זה עכ"פ היינו הנקב שיש בקרום העליון בטבע תולדתו במקום נקבי החוטם. וגם שניקב קרום התחתון. ואף שהב"י הביא בשם א"ח שאם ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה כיון דמינח נייח אפשר שדינו כדין הקורקבן וכשרה. הרי הב"ח והפר"ח השיגו עליו. אך נ' דזה אינו כלום דאף אם נאמר בפשיטות כדעת הב"ח ופר"ח מ"מ נקב זה שבקרום העליון שבסמוך לנקבי החוטם מאחר שזהו בטבע תולדתו וכך הבריאה בכל בעל חי א"כ ודאי אינו נידון כנקב לענין שאם ניקב קרום התחתון להלאה שלא כנגד נקב זה ודאי כשרה דאל"כ קשיא למ"ד דבעינן שינקבו שניהם ואם ניקב קרום התחתון לבד כשר שכ"ד הרבה פוסקים כנ"ל הרי ה"ל ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה עכ"פ. ודוחק לומר דס"ל כהא"ח. א"ו פשוט דאין לזה הפתח שבקרום העליון אצל החוטם דין נקב כלל. וא"כ הדרא קושיא לדוכתה על הראב"ן. ואפשר לומר דהנה הראב"ן כ' דין זה אצל נתמסמס המוח וז"ל פי' גאון נתמזמז כמו נתמסמס ונימוח. אבל אם נמצא תולעת בקדרה של מוח והמוח קיים והקרום התחתון אין בו לא רושם ולא ק"ד כשרה עכ"ל. ור"ל דכיון שקרום התחתון קיים א"כ התולע לא נגע במוח כלל. אבל כל שיש לחוש שניקב קרום התחתון א"כ י"ל התולע גביל מהמוח והרי ה"ל המוח כדין נתמסמס המוח ומהאי טעמא הוא דהוי טרפה. וכן נזכר סברא זו בפרי תואר סס"ק זיי"ן וז"ל אלא בהיכא דמנכר דהתולע גביל מהמוח איכא לספוקי אי דיינינן ליה כנתמסמס כי חלק מהמוח נעשה תולע כמו שהחלק מהמוח נעשה מים וכי היכי דמים מטריפים ה"נ תולע א"נ ה"ל כנחסר וכשרה. ומסיק לאסור יעו"ש. וא"כ אפשר שגם דעת ראב"ן כן ולכן כ' זה אצל דין נתמסמס כנ"ל. ומיהו הג"א ודאי לא ס"ל סברא זו דא"כ איך כתבו דמשמע דר"ח סובר כמ"ד קרמא תתאה. הא אינו ענין זל"ז אלא הכא פסול משום דהוי כנתמסמס המוח. ומ"ש והמוח קיים שמזה דקדק הפ"ת להחמיר. יש לדחות דאם אין המוח קיים ניכר שניקב קרום התחתון והיה במוח וחזר ויצא לחוץ. ובת"ש ססק"ו כ' דאין לנו להוסיף על הטרפות דבגמרא לא אמרו כ"א המרכה והמסמסה אבל כשאנו רואין שהמוח שלם ויפה אין לנו להוסיף איסור מחמת התולעים דגבלו מיניה עכ"ל. וצ"ע דהא ממעשה דטיטוס משמע ודאי שזהו חולי הממית. לפ"ד רש"י ותוספות דלא נעשה טרפה בכך מחמת שניקב קרום התחתון. א"כ ע"כ לא מת רק מחמת שהיתוש נקר במוחו. וא"כ מוכח דזה הוי כדין נתמסמס. ומיהו כיון שחי ששה שנים א"כ מוכח דלא נעשה טרפה מחמת זה אלא לאחר שנתקלקל רוב מוחו עי"ז. ועוד שהרי בלא"ה דעת הרדב"ז שהביא הפר"ח דאפילו בנתמסמס ממש אינו פוסל רק ברובו של מוח ולא במקצתו ואף דלא קיי"ל כן מ"מ לענין תולע שבמוח. דלהת"ש אינו ענין כלל לנתמסמס ודאי י"ל כן דכל שהוא רק מקצת מהמוח אינו פוסל מחמת המוח עכ"פ רק מחשש נקיבת הקרום. והנה אף שהת"ש כ"כ ע"פ פירושו בדברי המרדכי ר"פ א"ט סי' תר"ט שכ' וז"ל ניקב קרום של מוח פי' ר"ח אם נמצאו תולעים במוח ולא חזינן לא קורט דם ולא רושם כשרה כדאמרינן בהניזקין גבי טיטוס הרשע שנכנס יתוש בחוטמו ואעפ"כ חי ו' שנים עכ"ל. וכ' הת"ש דדברי המרדכי אינו ענין לדברי הג"א. דהג"א איירי בנדון דנמצא תולעת בקרום העליון והכשיר מטעם דס"ל קרמא תתאה בעינן ולזה אין ענין לאתויי ראיה מטיטוס. אבל במרדכי בשם ר"ח מיירי שמצאו תולעים במוח גופיה והכשיר והביא ראיה מטיטוס שנקר היתוש במוח וחיה עכ"ל. וע"ז כ' אזמו"ר ס"ק י"א בשם תה"ד סי' קס"ו וכל האחרונים דמפרשים דברי המרדכי ג"כ כהג"א בשם א"ז דמיירי שהתולעת נמצא על קרום התחתון דהיינו בינו ובין קרום העליון ולא מיירי כלל המרדכי בנמצא במוח גופיה דהיינו תוך קרום התחתון. מ"מ גם לפ"ז י"ל דגם בנמצא במוח גופיה אינו ענין לנתמסמס. וכן מוכרח דעת הב"י סס"י ל"א דבא להקל דאפילו ניקבו הקרום ויצאו אמרינן דלאחר שחיטה פריש כמו בריאה וקורקבן א"כ מוכרח עכ"פ דס"ל מה שנתגדל התולע במוח אינו ענין לנתמסמס. וכן מוכרח ג"כ מדברי הגש"ד סי' מ"ז והביאו בד"מ שכ' וז"ל ואלו התולעים הנמצאים בבהמה מעלמא כגון שנכנסים לראשה דרך נקבי החוטם אבל אותם התולעים הנמצאים במוח הם טרפה ובהמה טרפה מכחם כי התולע מנקב קרום של בהמה ואפילו תולע אחד מטריף עכ"ל הרי לא הטריף רק מחמת נקיבת הקרום ולא משום הפסד המוח עצמו. וכן משמע במהרי"ל ואדרבה שם משמע דמכשיר לגמרי בנמצא תוך המוח גופיה והקרום קיים דז"ל בדין תולעים דע"ג א' תולעים שנמצא במוח ולא חזינן קורט דם מבחוץ ולא רושם מותר עכ"ל. מדכתב ולא חזינן ק"ד מבחוץ משמע דהתולע הוי בפנים דהיינו במוח גופיה ועוד דמהרי"ל שם מיירי בדין תולעים שנמצא בבשר ודגים וכמ"כ מיירי בתולע שנמצא במוח גופיה. והנה אזמו"ר נ"ע סס"ק ט"ו מחמיר בנמצא תוך המוח עצמו כו' משום דמסתמא אתא מעלמא דרך החוטם וא"כ ניקב קרום התחתון כדלעיל וא"כ ניקב קרום התחתון בכניסתו ואע"פ שנראה שלם קרום הוא שעלה מחמת מכה. ולפע"ד הסומך ע"ד הת"ש לא הפסיד. דכבר נתבאר דרוב הפוסקים ס"ל מדינא אין טרפה (אף) [עד] שינקבו שני הקרומים א"כ עכ"פ אין לחוש כ"כ לדלמא ניקב קרום התחתון כשאין רואים בו שום ריעותא ועוד הא ממהרי"ל מוכח להדיא להקל בזה. ואף מה שהחמיר הת"ש סס"י ל"א ססק"ז כשאין המוח מקיף התולע אלא שהוא סמוך לקרום וכוונתו דאז יש לחוש לנקיבת הקרום ג"כ היא חומרא יתירה מטעם הנ"ל ועוד הא הרב"י רצה להקל אפילו בניקב הקרום ומשום לאחר שחיטה פריש כו' ונהי דלמעשה לא היקל וכן האחרונים דחו סברתו מ"מ הכא שלא ניקב כלל אף שהוא סמוך לקרום כיון שאין שום ריעותא בהקרום אין לחוש לנקיבת הקרום. ומה שדימה הת"ש לנמצא על קרום התחתון דאנן מחמרינן כמ"ש תה"ד סי' קס"ו יש לדחות דשם אפשר חיישינן שהקרום העליון ניקב בכניסתו. וכדכתב הש"ך סק"ח בשם הג"א דכשנמצא התולעת בתוך קרום העליון על קרום התחתון אע"ג דלא חזינן רושם ולא ק"ד על קרום התחתון אינו כשר רק למ"ד קרום העליון שניקב כשר. אבל למ"ד קרמא עילאה טרפה ה"נ כיון שנמצא התולעת בקרום המוח העליון הוא טרפה. וסיים הש"ך והוא פשוט. וע"כ גם למ"ד עד דאנקיב תתאה. חיישינן שמא ניקב גם התחתון ולא סמכינן אבדיקתינו. אבל בנמצא תוך המוח דפשיטא דאין לחוש לנקיבת קרום העליון ל"ח כ"כ כיון שאין רושם גם בקרום התחתון. ובזה יש ליישב דעת הראב"ן דלעיל דמסתמא מחזיק בניקב קרום העליון ע"כ מצריך שעכ"פ בקרום התחתון לא יהי' רושם. ומיהו לדינא מאחר שהתוס' דגיטין ושאר מפרשים מחזיקים דדרך החוטם נכנס ולא ניקב קרום העליון כלל א"כ גם בנמצא תוך קרום העליון ואין ניכר רושם וק"ד על שום קרום נלע"ד דהפוסק כמהרש"ל ביש"ש סי' י"א דמכשיר וחלק על תה"ד סי' קס"ו לא הפסיד מאחר שרוב הפוסקים מכשירים לגמרי עד שינקבו ב' הקרומים וכמש"ל. א"כ אין להחמיר כ"כ בדלא חזינן שום רושם ולא ק"ד בשום קרום. ודלא כהאו"ה כלל נ"ד סעיף ט':