סימן רצ

א

קדושים י"ט י"ד לא תקלל חרש פ"ז דסנהדרין (דס"ו ע"א) באומללים שבעמך הכתוב מדבר ופרש"י בשפלים כמו היהודים האומללים נחמיה ג':

עוד פ"ק דתמורה דף ד' רע"א:

ולפני עור. פ"ב דפסחים (דכ"ב ע"ב) מניין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר כו' ועיין בסמ"ג בלאוין סי' קס"ח שהאריך קצת בזה וז"ל או אפי' יודע ואינו יכול לעשות איסור זה ובא חבירו והמציא לו עובר בלפני עור כו' עד דקאי בתרי עברא דנהרא כו'. והוא מהש"ס פ"ק דעכומ"ז (ד"ו ע"ב) הב"ע דקאי כו'. ובתוס' שם סד"ה ומניין. ומיירי בדקאי כו' וכ"כ הרא"ש שם. ובסה"ת סי' קל"ד ויש להתיר מטעם כו' דהא גבי לא יושיט כו'. דוקא כו' שלא היה יכול. והתוספות פ"ק דשבת תחלת (דף ג') כתבו מ"מ איסורא דרבנן מיהא איכא כו'. וכ"כ בפסקי תוספות שם אות א' צריך להפריש כו' ובהרא"ש שם סי' א' דהא אפילו קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו כש"כ גדול שלא יסייע לו כו' וע' בטוש"ע א"ח סי' שמ"ג. ויש לעיין היכא שקרוב שא"א להפרישו. אם זה מותר לסייעו כדי שיהיה להמסייע טובה מזה:

עוד דרשו רבותינו בת"כ פ' קדושים ספ"ג מלאו זה הבא לשאול עצה ממך תן לו עצה הוגנת עכ"ל:

פ"ק דמ"ק (ד' ה' ע"א) ומציינין את הקברות. אביי אמר מהכא ולפני עור לא תתן מכשול. כלומר עשו דבר על הטומאה שלא יהיו נכשלים בה נושאי תרומה וטהרות עכ"ל:

פ"ג די"ז ע"א לפני עור לא תתן מכשול. במכה לבנו הגדול הכתוב מדבר. ופרש"י דכיון דגדול הוא שמא מבעט באביו והו"ל איהו מכשילו עכ"ל:

פ"ח דנדרים (דס"ב ע"ב) רב אשי הוה ליה ההוא אבא (יער) זבניה לבי נורא. (מכרו לעובדי האש שמציתין את האור בבית עבודת כוכבים שלהן) א"ל רבינא לר"א האיכא לפני עור לא תתן מכשול. א"ל רוב עצים להסקה ניתנו (וכיון דאיכא למיתלי שקנו לדבר היתר תלינן הרא"ש והר"ן). ועיין רמב"ם פ"ט מה' עכומ"ז ה"ו. ובי"ד סימן קנ"א משמע קצת כל היכי דאיכא למיתלי בהתירא תלינן אע"ג דליכא רובא להתירא ע"ש בב"י סד"ה דלא אסרינן אלא בבהמה טהורה. וע' בגמרא פרק לפני אידיהן (דט"ו ע"ב) ובתוספות שם ד"ה רבה וד"ה רהט. ושם (סע"א) בפרש"י ותוס' ד"ה אימור לשחיטה. וע' בהרא"ש שם סי' ט"ז משמע שרש"י ס"ל מספיקא תלינן לקולא ואין כן דעת הרמב"ן ורב האי. א"כ אם ב' הענינים יבואו כא' היינו שהוא בענין שגם אם זה לא יקנה יוכל למצוא לו קונים הרבה. אע"ג דמ"מ יש איסור דרבנן מ"מ אם הוא ג"כ דאיכא למיתלי בהתירא תלינן וכ"כ הגר"א סי' קנ"א ס"ד:

פ"ק דקדושין (דל"ב ע"א) ודילמא רתח (ואמר לאבוה מידי בריתחי') וקא עבר (רב הונא) אלפני עור לא תתן מכשול. (שגורם לבנו לחטוא) ומשני דמחיל ליה ליקריה. וכ' התוס' וצ"ל שהודיעו קודם לכן שלא יהא כמו נתכוון כו'. ולולי דבריהם י"ל דכיון שיש ספק שקול שמא לא ירתח הבן ולא יאמר מאומה לאביו. אלא שבאיסור דאוריי' לא סמך ע"ז. אבל כיון דמחל ליקריה אף שמ"מ יש איסור כמו נתכוון כו' ועלה בידו כו' בכה"ג סמך להקל אספק הקרוב דלא ירתח כלל:

פא"נ (דע"ה ע"ב) ואלו עוברין בל"ת המלוה והלוה כו' ומשום ולפני עור וע"ש בתוס' ד"ה ערב. משמע הלוה עובר לעולם אף שהי' מוצא להלות לאחר. ויש לדחות דבלוה אף שהי' מוצא אחר מ"מ י"ל שהי' לו עוד מעות להלוות:

פ' הפועלים (ד"צ ע"ב) בני נח מצווין על הסירוס וקא עברי משום לפני עור כו':

פ"ק דעובד כוכבים (ד"ו) מניין שלא יושיט כו' הנז' פ"ב דפסחים הנ"ל:

נדה ספ"ז (דנ"ז ע"א) והא לית להו לפני עור כו' ופרש"י לא דרשי ליה במחטיא את חבירו ולא איכפת להו אם אנו חוטאין על פיהם:

ויראת מאלקיך ס"ח סי' ע"ג. ולפני עור סי' רמ"ז פי' שתייעצהו לפ"מ שנראה לך. סי' שע"ט ועוד ולפני עור כו' שאם תזנה כו'. וצ"ע בש"ס גבי אל תחלל את בתך כו' המשיאה לזקן אם נז' בהמפרשים לפני עור כו'. סי' ת"מ מענין ולפני עור. והא בלא זה כו'. סי' תקמ"ה. תרכ"ב. תרע"ג: